היי לכל הקופי לאברס! ☕
החודש חשבתי הרבה על שתיקה. לא הסוג הלא-נוח, אלא הסוג המכוון.
פיתגורס קלע בול:
"טיפש ניכר בדיבורו, וחכם בשתיקתו."
לאחרונה הייתי בכל כך הרבה פגישות שבהן כולם רצו שישמעו אותם, הדיבור לא הפסיק, והנקודה האמיתית הלכה לאיבוד. כ-HSP (אדם רגיש מאוד), להיות זו שמקשיבה בחדרים האלה זה מתיש. אני סופגת כל מילה ומילה, משקיעה את כל האנרגיה שלי רק כדי לסנן את הרעש, לנשום, ולבסוף להגיד את התובנה האחת שבאמת חשובה.
כולם רוצים להרגיש ששומעים אותם. אני מבינה. אבל האדם שמחכה, מקשיב, ומדבר בדיוק יהיה תמיד מושך יותר מזה שממלא כל שתיקה. פחות זה תמיד יותר.
בחזית העסקית, כמה עסקאות בתנועה, ובכנות? אין לי מושג איך הן יתפתחו.
לחיות עם אי הוודאות הזאת זה לא פשוט, אבל זה בדיוק מה שחתמתי עליו כשיצאתי לעצמאות לפני שנה וחצי. ואיכשהו, אני פשוט יודעת שזה הולך להיות נהדר.
כשנעשה כבד, יש לי טקס: אני עולה על האופניים, רוכבת אל הים, ויושבת עם ספר. לראות את המים נושמים פנימה והחוצה, בלי שום עניין בעסקאות שלי, זה בדיוק מה ששומר עליי שפויה.
אז, קפה ביד, מים בראש, יוצאים לדרך.
הנה מה שמתבשל בתפריט החודשי:
- טכנולוגיה, כשהעשירים בורחים: גלאי אפוקליפסה לכל השאר ✈️
- מדע ואמנות, שביל החלב, מצולם 🌌
- חדשנות, הנער בן ה-15 שבנה צב רובוטי 🐢
- תרבות, אסלאם, מה קורה כשקוראים את הצד השני 📖
- נשנושי מילים, Shouganai 🗣️
- מאי בהיסטוריה 🌍
- המלצות, סדרה, סרט, ושני ספרים 🌟
כשהעשירים בורחים ✈️
מישהו בנה גלאי אפוקליפסה.... מה?!
אמן מבוסס לוס אנג'לס בשם קייל מקדונלד עוקב אחרי 11,000 מטוסים פרטיים בזמן אמת. לא כדי לבייש אף אחד, אלא כדי לזהות צרות לפני כל השאר.
ההיגיון:
- כשמשהו נורא עומד לקרות, האנשים עם המטוסים הפרטיים יידעו ראשונים
- הם יעזבו. מהר.
- הקפיצה בנתונים תהיה הסימן
הוא קרא לזה Apocalypse Early Warning System (מערכת התרעה מוקדמת לאפוקליפסה). היא משווה המראות בזמן אמת מול ממוצעים היסטוריים ומדרגת את רמת האיום מ-1 עד 5. חמש אומר: כדאי לברוח. אפשר להירשם להתראות בהודעה או במייל.
זה עוד לא עבר את 4.
הרעיון עלה לו באפריל השנה, כשהמתחים העולמיים הסלימו והוא הבחין בקפיצה בפעילות של מטוסים פרטיים. "האם זה היה בגלל שטראמפ איים בג'נוסייד בלי אפילו לקבל את אישור הקונגרס?" הוא שאל, בראיון לוושינגטון פוסט. אז הוא בנה את הגלאי כדי לגלות (טיפוס מעניין).
האם זה אמין? אני לא כל כך בטוחה... למשל, אירוע ספורט גדול נראה זהה מלמעלה. הסופרבול, במקרה הזה, נראה דומה מאוד לסוף העולם.
אבל ההיגיון שמתחת לזה נשאר.
הגענו למקום שבו אנשים באמת מאמינים שהעשירים יצאו ראשונים.
"אני רוצה שאנשים יצחקו," אמר מקדונלד לוושינגטון פוסט. "ושיזכרו שאנחנו לא לגמרי שבורים או חסרי תקווה."
חלקו סאטירה. חלקו נתונים. רובו תמונה מאוד כנה של איפה אנחנו נמצאים.
מה דעתכם על זה? כתבו בתגובות למטה (ככה גם תדעו שהוספתי תגובות למטה).
שביל החלב, מצולם 🌌
תמיד הייתי אובססיבית לחלל.
בשתי הדרכים, האמת. המדע מפוצץ לי את המוח, קנה המידה, הפיזיקה, עצם אי-הסבירות שכל זה בכלל עובד. ויש את הדרך השנייה: זו השקטה והמציפה, שבה את מסתכלת על תמונה של גלקסיה ומשהו בחזה מתהדק, כי את מנסה להחזיק משהו שהמוח שלך פשוט לא מסוגל.
היקום כל כך אינסופי, וגדול. ואנחנו כאן. על הכוכב הקטן הזה. עם הקפה שלנו, היין, העסקאות הפתוחות שלנו, הדאגות וגלאי המטוסים הפרטיים שלנו.
ומעלינו, כל לילה, יש את זה.
השנה, בלוג הצילום Capture the Atlas קיבל מעל 6,500 הגשות לתחרות השנתית שלו לצלם שביל החלב של השנה, שיא, מ-15 לאומים ב-12 מדינות. 25 תמונות נבחרו.
כמה מהן פשוט גרמו לי לעצור לאיזה 10 דקות... ולבהות.
אנשים נסעו למקומות בלי חשמל, בלי אור, בלי קליטה, כשחלק מהצילומים לקחו חמישה לילות, רק בשביל תמונה של גלקסיה. כפי שניסח את זה העורך של Capture the Atlas: "כל תמונה באוסף הזה התחילה באותה צורה. מישהו הביט למעלה."
אנחנו שוכחים, בערים, שהשמיים קיימים. האור שאנחנו יוצרים בולע את האור שנוסע לעברנו כבר מיליוני שנים.
לכל 25 התמונות, Capture the Atlas. פנו את היומן קודם. 😉
מה הכי אהבת?! זוכרים שיש תגובות? חחח
הילד שבנה צב 🐢
שוניות האלמוגים גוססות.
אנחנו יודעים את זה. מדענים יודעים את זה. הנתונים שם. מה שחסר זו דרך לנטר מערכות אקולוגיות תת-ימיות בזמן אמת, בלי להפריע להן בתהליך.
תכירו את אוון.
אוון בָּאדז, בן 15, מ-Burlington שבאונטריו, היה בטיול קמפינג כשהבחין בצב משונן במים. מאוד שקט, ובלי שום הפרעה לכל מה שסביבו.
הוא חזר הביתה ובנה אחד.
כן, כן... בשנה שעברה הוא בנה צב ביוני (צפו בסרטון למטה).
BURT, ה-Bionic Underwater Robotic Turtle (צב רובוטי תת-ימי ביוני), מחקה את תנועת השחייה של צב ים ירוק ומשתמש ב-AI כדי לזהות איומים כמו הלבנת אלמוגים ומינים פולשים. הוא מזהה הלבנת אלמוגים בדיוק של 96%.
96% דיוק!!
הוא בדק אותו בבריכה בחצר האחורית של סבא וסבתא שלו.
ואז הוא זכה במקום הראשון בתחרות האיחוד האירופי למדענים צעירים, בהתמודדות מול תלמידים מ-40 מדינות.
הוא בכיתה י'.
ההורים שלו גידלו אותו עם כלל אחד פשוט: כל מקום שאתם מבקרים בו, השאירו אותו קצת טוב יותר ממה שמצאתם.
הוא לקח את זה מילולית.
הבא בתור, הוא רוצה ש-BURT יזהה מיקרו-פלסטיק. כמובן שכן.
אז מה אתם בניתם לאחרונה?! חחח.
מה קורה כשקוראים את הצד השני 📖
גדלתי בקזחסטן, עד גיל עשר.
אני מגיעה ממשפחה יהודית, אז הכרתי כמה תפילות משלנו. אבל התאמנתי לצד בנות מוסלמיות בבית הספר להתעמלות אמנותית, וקול המואזין היה נשמע מבעד לחלון של הבניין שבו למדתי פסנתר. האמונה, בשבילי, תמיד הייתה רבת-פנים, שכבתית, ברקע.
מעולם לא היינו משפחה דתית. גם בקזחסטן, שבה הייתה קהילה יהודית ובית כנסת, לקחנו את הדברים ברוגע. רק כשעלינו ארצה באמת התחלתי לספוג את הכול, את החגים, את המסורות, את הערכים. הכול.
והעלייה ארצה הייתה גם ללמוד מדינה שלמה. את המקום המורכב והיפה הזה ואת כל מי שחי בו: ערבים, ערבים נוצרים, בדואים, ועוד.
ככל שגדלתי, הזהות היהודית שלי גדלה איתי, יותר ויותר, עד שלא ממש רציתי לשמוע על שום דבר אחר. רק מאוחר יותר, אחרי שטיילתי בדרום-מזרח אסיה שוב ושוב לאורך שנות העשרים והשלושים שלי, גיליתי את הבודהיזם. התאהבתי בו. והופתעתי כמה ממנו מתכתב עם היהדות, הערכים, ועוד הרבה מעבר.
בשלב מסוים התחלתי לחשוב: איך באמת מבינים אנשים, את הבחירות שלהם, את הנאמנויות שלהם, את הפחדים שלהם, אם מעולם לא ישבתם עם מה שהם מאמינים בו?
האמת, תהיתי על זה כבר מזמן. אנחנו חיים כאן כנקודה זעירה במזרח תיכון ענק, והסיפור שמספרים לנו הוא ש"כולם" שם בחוץ רוצים אותנו מתים. אבל הרבה מזה הוא כותרת. רעש תקשורתי. וכן, יש רוע אמיתי בעולם, אני לא נאיבית לגבי זה. ובכל זאת, חזרתי שוב ושוב לאותה שאלה שקטה: מתחת לכל זה, במה הם באמת מאמינים? מה הדברים הבסיסיים? לא הגרסה של התקשורת, לא הכותרות, אלא משהו עמוק יותר, כמו שצללתי לעומק עם הבודהיזם.
אז לאחרונה הרמתי את Discover Islam: Answers to Frequently Asked Questions. ספר קצר וברור. לא טקסט פוליטי. לא ויכוח. פשוט: הנה במה אנחנו מאמינים, ולמה.
ומה שאהבתי זה כמה חלק מהדברים הרגישו מוכרים.
חמשת עמודי האסלאם, החובות המרכזיות שכל מוסלמי חי לפיהן, ממופים על משהו שתזהו כמעט מכל דת גדולה:
- שהאדה, הצהרת אמונה. אל אחד. אמת מנחה אחת.
- צלאת, חמש תפילות יומיות. זמן מובנה לעצור ולזכור מה חשוב.
- זכּאת, צדקה שנתית מחויבת. אחוז ממה שיש לכם, ניתן למי שאין לו.
- צַום, צום. ריסון כתרגול רוחני.
- חַג', עלייה לרגל. מסע פיזי אל משהו גדול מכם.
ליהדות יש תפילה יומית, שבת, צדקה, צום יום כיפור, עלייה לרגל. לנצרות יש וידוי, מעשר, תענית, מיסה. המכלים שונים. האינסטינקטים שמתחתם כמעט זהים.
ואז יש את הקטע שאליו חזרתי שוב ושוב: אם אתם מתכוונים לעשות מעשה טוב אבל לא מצליחים, זה עדיין נחשב. עושים אותו, והוא מתרבה. מתכוונים לרעה אבל נמנעים, וגם הריסון הזה נזקף לזכותכם. לא רעיון זר. רעיון מאוד אנושי.
רוב הדתות, בליבן, לא כל כך שונות. הגרסאות הקיצוניות כן. אבל הליבה זהה: הגינות, אחריות, הכרת תודה, אכפתיות כלפי אחרים.
לקרוא מחוץ לעולם שלכם לא אומר להסכים עם הכול. זה פשוט אומר שאתם מפסיקים לפחד ממה שאתם לא מכירים. וזה תמיד שווה משהו.
נשנושי מילים! 📚✨
Shouganai (しょうがない, יפנית)
מבוטא שׁוֹ-גָה-נַאי.
קבלה שקטה של דברים שמעבר לשליטתכם. בערך: "אין מה לעשות." בן הדוד היפני של "זה מה יש", או של c'est la vie הצרפתי.
אבל רך יותר מזה. פחות מיואש. מעוגן יותר בהבנה בודהיסטית שיש דברים שפשוט קיימים, ושמאבק בהם מבזבז את האנרגיה שאתם צריכים בשביל מה שבאמת אפשר לשנות.
יש חן במילה הזאת שהמקבילה האנגלית לא ממש נושאת.
השתמשתי בה בשקט, לעצמי, הרבה החודש. לקבל את מה שאני לא יכולה לשלוט בו הוא אחד הדברים הכי קשים שאני עובדת עליהם, אבל אחרי שנים עם הבודהיזם, זה אחד שאני מרגישה מחוברת אליו עמוקות.
מאי בהיסטוריה 🌍
- 25 במאי, 1977, מלחמת הכוכבים יוצאת לאקרנים 🎬 אופרת חלל שאף אחד לא ציפה שתעבוד עולה בקומץ בתי קולנוע. היא הופכת לתופעה עולמית, מעצבת מחדש את הוליווד, ולא באמת עוזבת.
- 8 במאי, 1945, יום הניצחון באירופה 🕊️ גרמניה נכנעת ושש שנות מלחמה באירופה מסתיימות. המונים מציפים את לונדון, פריז וניו יורק. צ'רצ'יל מכריז על כך, ואז מפסיד בבחירות שלושה חודשים לאחר מכן בתבוסה מוחצת.
- 14 במאי, 1948, מדינת ישראל מוכרזת 🇮🇱 בן-גוריון מקריא את מגילת העצמאות בתל אביב. אחת עשרה דקות לאחר מכן, ארצות הברית מכירה במדינה החדשה. למחרת בבוקר, חמישה צבאות תוקפים.
- 29 במאי, 1953, האוורסט נכבש ⛰️ אדמונד הילרי וטנזינג נורגאי מגיעים לראש העולם. הבשורה מגיעה ללונדון בדיוק בזמן להכתרת המלכה אליזבת השנייה.
- 5 במאי, 1818, קרל מרקס נולד 📖 נולד בטרייר למשפחה ממעמד הביניים, הוא מת חסר אזרחות וחסר כול בלונדון. תוך 30 שנה, שליש מהעולם חי תחת ממשלות שנבנו על רעיונותיו.
המלצות 🌟
מה שאני צופה / קוראת / מאזינה לו החודש:
📺 סדרה – Your Friends & Neighbors, עונה 2
ג'ון האם בתפקיד גנב פרברים שהשכן החדש שלו עומד לפוצץ הכול. ממכר, חד, קצת מופרע. עונה 2 מוסיפה את ג'יימס מרסדן ואיכשהו נעשית טובה יותר. Apple TV+.
📺 סרט – F1: The Movie
בראד פיט בתפקיד נהג פורמולה 1 שעושה קאמבק אחרי 30 שנה. צולם בסופי שבוע אמיתיים של גרנד פרי, מכוניות אמיתיות, מהירות אמיתית. בכלל לא ריאליסטי, כיף לחלוטין. Apple TV+.
📚 ספר – The Perfect Guests מאת אמה ראוס
סיימתי את זה בשבוע, מה שכמעט אף פעם לא קורה לי. שני צירי זמן, אחוזה אנגלית מצמררת אחת. ממש רציתי לדעת איך שני הסיפורים מתחברים, אז קראתי אותו מהר. פתלתל. לא יכולתי להניח אותו.
📚 ספר – The Year of the Locust מאת טרי הייז
רק התחלתי אותו. מרגל CIA באזורי הספר שבהם נפגשות פקיסטן, איראן ואפגניסטן, מול יריב שונה מכל מה שראה. אם קראתם את ספרו הראשון, I Am Pilgrim, אתם יודעים למה לצפות. אם לא, התחילו משם.
לסיום
זה מאי.
עסקאות פתוחות, שאלות פתוחות, שמיים פתוחים מעל הים.
אני לא תמיד יודעת לאן הדברים הולכים. אבל למדתי לסמוך על הכיוון, גם כשהיעד מטושטש. Shouganai, וגם: משהו טוב מתקרב.
בינתיים, אני על האופניים. רוכבת אל המים. יושבת עם ספר. מסתכלת על הגלים עושים את מה שהם עושים. מקיפה את עצמי באנשים הטובים ביותר שבחרתי ללכת איתם בדרך הזאת שנקראת חיים!
זה מספיק.
אני גם כאן:
הגעתם עד כאן... תודה ששיתפתם איתי את הקפה הזה ☕❤️
צ'או!
, טניה