קפה עם טניה #43

שלום חובבי הקפה! ☕

כל שנה בארץ יש את אותו משחק קטן: מתי נופלים החגים הפעם?

השנה? כולם נחתו על ספטמבר. ראש השנה, יום כיפור וסוכות, אחד אחרי השני, שלושה שבועות ברצף.

ומי שחי פה יודע בדיוק מה זה אומר. המדינה כולה עוברת למצב אחד: "אחרי החגים".

הפגישה, ההחלטה, השגרה החדשה, הדבר ההוא שהבטחנו לעצמנו.

הכל מחכה ל"אחרי".

כשהגיליון הזה נוחת אצלכם, עדיין סוכות. אולי אתם בחו"ל, אולי נופשים איפשהו בארץ, אולי סתם יצאתם לטייל. כך או כך, ה"אחרי" כבר ממש קרוב.

פה עדיין חם. אבל בשאר העולם העצים כבר קיבלו את ההודעה. אז משם מתחיל הגיליון הזה.

הנה מה שמתבשל בתפריט החודש:

• מדע, הצבעים היו שם כל הזמן 🍁
• היסטוריה, הדבק שנכשל בדרך למעלה 🟨
• תרבות, החברות שבחרו לא לגדול 🏯
• מתמטיקה, למה כל כך הרבה מספרים מתחילים ב-1 🔢
• AI, הצ'אטבוט שהלחיץ את מי שבנה אותו 💬
• נשנושי מילים, Mono no aware 🔡
• ספטמבר בהיסטוריה 🌍
• המלצות 🍿

---

אני אוהבת צבעים.

אמנות, ציורים, הרגע הזה בשקיעה שבו השמיים עוברים מכתום לורוד ולסגול תוך כמה דקות.

אז הסתיו בשבילי הוא קצת כמו תערוכה שהטבע מעלה פעם בשנה.

והנה החלק שלא ידעתי.

עלים לא הופכים לצהובים בסתיו. הם היו צהובים כל הזמן.

Shocking, right?

רגע של עובדות לחנונים 🤓

כל הקיץ העלים מלאים בכלורופיל, הפיגמנט הירוק שהופך אור שמש למזון. יש ממנו כל כך הרבה שהוא מכסה את כל השאר. מתחת, הצהובים והכתומים (קרוטנואידים, אותה משפחה שצובעת גזר בכתום) יושבים בשקט ומחכים.

כשהימים מתקצרים, העץ מפסיק לייצר כלורופיל ומתחיל למשוך חומרים מזינים בחזרה לענפים לפני החורף. הירוק מתפרק. הצהוב סוף סוף נחשף.

האדומים הם סיפור אחר.

אלה אנתוציאנינים (פיגמנטים אדומים וסגולים, אותם פיגמנטים שצובעים אוכמניות, כרוב אדום וענבים אדומים), והעץ מייצר אותם מחדש בסוף הקיץ. מדענים עדיין מתווכחים למה. קרם הגנה לעלה שנסגר, סימן אזהרה לחרקים, או גם וגם.

לעונה הכי יפה צריך מזג אוויר מאוד מסוים. ימים בהירים וקרירים. לילות קרים, אבל בלי כפור. כשזה קורה, מקבלים את הגבעות שעוצרות את התנועה בכביש.

קנדה וניו אינגלנד מקבלות את זה ברוב השנים, כי בצפון אמריקה פשוט יש הרבה יותר מיני עצים מאשר באירופה. וביפן יש מילה ליציאה לראות את זה: 紅葉狩り, מומיג'יגארי, מילולית "ציד עלים אדומים".

בישראל עדיין 30 מעלות. אז אני צופה מכאן 😂

---

ב-1968 ספנסר סילבר, כימאי ב-3M (Minnesota Mining and Manufacturing, חברת התעשייה האמריקאית שמאחורי סלוטייפ Scotch ועוד אלפי מוצרים. שלוש פעמים M. עכשיו הבנתם למה 3M? בשבילי זה היה גילוי חדש 🤯), ניסה לפתח דבק חזק במיוחד. חזק מספיק לבניית מטוסים.

הוא קיבל את ההפך 🙃

דבק כל כך חלש שהוא מחזיק שני דפים יחד ואז משחרר בלי לקרוע אף אחד מהם. כדוריות אקריליות זעירות שנוגעות במשטח רק בכמה נקודות. כימיה מרשימה. אפס שימוש ברור.

אז הוא בילה שנים בהצגת הדבק בתוך 3M. סמינר אחרי סמינר. אף אחד לא התלהב.

ב-1974 מהנדס ב-3M בשם ארט פריי ישב באחד הסמינרים האלה. פריי שר במקהלת הכנסייה שלו, והייתה לו בעיה קטנה ומאוד ספציפית: הסימניות מנייר כל הזמן נפלו לו מספר השירים.

סימנייה שנשארת במקום ויורדת נקי.

זהו. פריי בנה את השימוש האמיתי הראשון לדבק של סילבר, והשניים המשיכו לדחוף אותו בתוך החברה.

ההשקה הניסיונית הראשונה, ב-1977, נקראה "Press 'n Peel".

היא נכשלה.

אנשים לא הבינו את המוצר עד שהחזיקו אותו ביד.

אז 3M חילקה דוגמיות בחינם, ומי שניסה, כבר לא הפסיק.

ההשקה הארצית הגיעה ב-1980, עם שם חדש: Post-it.

מה שאני אוהבת בסיפור הזה הוא שההמצאה לא הייתה הדבק. הדבק היה קיים כבר שש שנים.

ההמצאה הייתה אדם אחד עם בעיה אמיתית, מעצבנת וקטנטנה, שבמקרה נכנס לחדר הנכון.

רוב המוצרים הכי מטורפים נולדו בדיוק ככה, מבעיה אמיתית שהייתה למישהו. וזה גם מה שאני רואה לאורך כל הקריירה שלי בניהול ופיתוח מוצרים.

כל קיר בסדנת מוצר שמכוסה בריבועים צהובים התחיל מספר שירים של מקהלה.

---

רוב החיים המקצועיים שלי עברו בסטארטאפים, ושם יש בעצם שאלה אחת. כמה מהר?

כמה מהר לגדול. כמה מהר לצמוח. כמה מהר להגדיל את מספר הלקוחות, את ההכנסות, את הצוות.

ביפן שואלים שאלה אחרת.

כמה זמן?

יש לזה מילה: שיניסה (老舗), עסק שפועל לפחות 100 שנה.

נכון ל-2020 היו ביפן יותר מ-33,000 כאלה. יותר מ-3,100 מהם בני יותר מ-200. כ-140 בני יותר מ-500. ולפחות 19 מעידים על עצמם שהם פועלים יותר מ-1,000 שנה.

ביפן נמצאות יותר ממחצית החברות בעולם שבנות יותר מ-200 שנה. 🤯

הוותיקה ביותר שמתועדת היא Kongō Gumi, חברת בנייה שנוסדה ב-578 לספירה (כן, קראתם נכון) באוסקה. נגר הוזמן מקוריאה לבנות מקדש בודהיסטי, והמשפחה שלו המשיכה לבנות מקדשים במשך 40 דורות. המשפחה ניהלה אותה עד 2006, כשהתחרות של בנייה בבטון השיגה אותה וקבוצה גדולה יותר קנתה אותה. היא פועלת עד היום, תחת אותו שם.

יש גם את Nishiyama Onsen Keiunkan, פונדק מעיינות חמים שנוסד ב-705 לספירה. ואת נינטנדו, שהתחילה ב-1889 כיצרנית קלפי משחק.

מה משותף להן? חוקרים מוצאים שוב ושוב את אותה רשימה קצרה:

• להישאר בליבת העסק
• להחזיק רזרבות מזומנים
• להימנע מחובות
• לשמור על קשרים ארוכים עם לקוחות וספקים

חלקן אפילו מאמצות עובד מוכשר כיורש כשאין ממשיך מהמשפחה.

שום דבר מזה לא נראה מרגש במצגת למשקיעים. זה מגביל צמיחה בכוונה.

אבל זה שורד רעידות אדמה, מלחמות וכל משבר כלכלי של 1,400 השנים האחרונות. וזה יותר ממה שאפשר להגיד על רוב המצגות.

אני מאוד אוהבת את התרבות היפנית, ובכל פעם אני חוקרת עוד חתיכה קטנה ממנה. ובכל פעם אני מגלה כמה יש לנו ללמוד ממנה, ולא רק ללמוד, גם ליישם.

---

הסקשן הזה מוקדש לעשור הראשון שלי אחרי הצבא.

למדתי כלכלה ומנהל עסקים, ואז ישבתי וניתחתי דוחות כספיים של חברות שנסחרות בבורסות בעולם. למחייתי. כן, פעם מספרים היו כל העולם שלי 🤓

עכשיו... קחו רשימה גדולה ומבולגנת של מספרים מהעולם האמיתי. אוכלוסיות של מדינות. אורכי נהרות. הכנסות של חברות. חשבונות חשמל. עכשיו תסתכלו רק על הספרה הראשונה של כל מספר.

הייתם מצפים שכל ספרה מ-1 עד 9 תופיע בערך באותה תדירות. בסביבות 11% כל אחת.

זה לא קורה.

הספרה 1 מופיעה ראשונה בערך ב-30% מהמקרים. הספרה 9, בפחות מ-5%. כל ספרה נדירה יותר מזו שלפניה.

זה חוק בנפורד, והוא התגלה בדרך הכי אנלוגית שיש.

ב-1881 אסטרונום בשם סיימון ניוקומב שם לב שבספרי טבלאות הלוגריתמים בספרייה, העמודים הראשונים (מספרים שמתחילים ב-1) שחוקים הרבה יותר מהאחרונים. אנשים פשוט חיפשו את המספרים האלה יותר.

ב-1938 פיזיקאי בשם פרנק בנפורד בדק את הרעיון על יותר מ-20,000 מספרים מ-20 מקורות שונים. אותו דפוס בכל פעם. השם שלו נשאר.

למה זה קורה?

בגדול: כל דבר שגדל באחוזים מבלה הרבה יותר זמן ב-1 מאשר ב-9. לעבור מ-100 ל-200 זה להכפיל. לעבור מ-900 ל-1,000 זה רק 11%.

ופה זה נהיה פרקטי.

כשאנשים ממציאים מספרים, הם מפזרים את הספרות הראשונות באופן שווה מדי. אז רואי חשבון חוקרים מריצים בדיקת בנפורד על דוחות הוצאות ונתוני מס, וזה אפילו התקבל כראיה בבתי משפט בארה"ב.

הסתייגות אחת. זה לא עובד על הכל. גובה, ציוני IQ ומחירים כמו 9.99 לא מתנהגים לפיו. הנתונים צריכים להשתרע על פני כמה סדרי גודל.

רוצים לראות את זה קורה מול העיניים?

ואם בא לכם לצלול עוד, בסדרה התיעודית Connected של Netflix (2020) יש פרק שלם על זה, שנקרא פשוט "Digits".

---

הרבה לפני ChatGPT הייתה ELIZA.

ג'וזף וייצנבאום בנה אותה ב-MIT בין 1964 ל-1967.

זו הייתה תוכנה פשוטה מאוד. היא חיפשה מילות מפתח במה שהקלדתם והחזירה אותן אליכם כשאלות, בסגנון של מטפל.

אתם: "אני דואג/ת לאמא שלי."
ELIZA: "ספרו לי עוד על המשפחה שלכם."

זהו. בלי הבנה. בלי זיכרון. זיהוי תבניות ותסריט, שנבנה בכוונה כך שלא יצטרך לדעת שום דבר על העולם האמיתי.

ואנשים התאהבו ❤️

הסיפור שוייצנבאום סיפר כל חייו: המזכירה שלו, שראתה אותו בונה את התוכנה וידעה בדיוק מה היא, ביקשה ממנו לצאת מהחדר כדי שתוכל לנהל איתה שיחה פרטית.

הוא היה בהלם. מאוחר יותר הוא כתב שלא הבין עד כמה חשיפה קצרה מאוד לתוכנה פשוטה יחסית יכולה לעורר חשיבה מנותקת מהמציאות אצל אנשים רגילים לגמרי.

לתגובה הזו יש היום שם. אפקט ELIZA: הנטייה שלנו לייחס הבנה, כוונה ואפילו רגשות למכונה שמייצרת מילים שנשמעות אנושיות.

וייצנבאום בילה את העשור הבא באזהרות, וב-1976 כתב ספר שלם, Computer Power and Human Reason, שטוען שיש החלטות ששייכות לבני אדם ולא למחשבים.

עבדתי חלק מהקריירה שלי בחברות GenAI, ואני חושבת על ELIZA הרבה. המודלים של היום חכמים בהרבה מתוכנה משנות ה-60. אבל האפקט אף פעם לא היה קשור למכונה. הוא קשור אלינו.

אנחנו מתוכנתים לשמוע אדם בצד השני של משפט. שווה לזכור את זה בפעם הבאה שצ'אטבוט אומר לכם שהוא מבין.

🎧 להאזנה: 99% Invisible, "The ELIZA Effect"

---

Mono no aware 🇯🇵

יפנית, 物の哀れ, ואחת המילים האלה שמסבירות תרבות שלמה.

מילולית משהו כמו "העצב של הדברים". מודעות עדינה, מתוקה-מרירה, לכך שהכל חולף. לא בדיוק עצב. יותר כמו לשים לב שמשהו יפה דווקא כי הוא לא יישאר. ❤️‍🩹

בגלל זה יפן עוצרת לשבוע כדי לראות פריחת דובדבן שנושרת כמעט ברגע שהיא נפתחת. ובגלל זה בכל סתיו יוצאים לצוד עלים אדומים. אם הם היו נשארים לתמיד, אף אחד לא היה בא.

את הביטוי הפך למפורסם במאה ה-18 החוקר מוטואורי נורינאגה, שקרא לו הלב של "סיפור גנג'י", סיפור בן אלף שנה שנחשב לרוב לרומן הראשון בעולם.

וכשאני חושבת על זה, זה בדיוק מה שכל הגיליון הזה עוסק בו. עלים שמשחררים, חברות שמחזיקות 1,000 שנה, וספטמבר שכבר כמעט נגמר 🍂

Mono no aware מצטרפת לאוסף: כל 27 נשנושי המילים, במקום אחד.

---

• 28 בספטמבר 1928 - פלמינג חוזר מחופשה 🧫
  אלכסנדר פלמינג מצא עובש שהורג את החיידקים בצלחת ששכח על השולחן. זה הפך לפניצילין.
• 9 בספטמבר 1947 - ה"באג" הראשון במחשב 🐛
  מהנדסים שעבדו על Harvard Mark II מצאו עש תקוע בממסר, והדביקו אותו ביומן כ"מקרה ממשי ראשון של באג שנמצא".
• 8 בספטמבר 1966 - "מסע בין כוכבים" עולה לשידור 🖖
  הסדרה החזיקה רק שלוש עונות, והמעריצים החזיקו אותה בחיים שישים שנה אחר כך.
• 13 בספטמבר 1985 - Super Mario Bros. יוצא ביפן 🍄
  הוא הפך לאחד ממשחקי הווידאו הנמכרים בכל הזמנים.
• 1 בספטמבר 1985 - הטיטאניק נמצאת 🚢
  שבעים ושלוש שנים אחרי שטבעה, צוות צרפתי-אמריקאי איתר את השרידים בעומק של כמעט 4 קילומטרים.
• 22 בספטמבר 1994 - "חברים" עולה לשידור ☕
  שישה חברים, ספה כתומה אחת, בית קפה אחד. את ההמשך אתם מכירים.

---

---

נתראה באוקטובר. אותו שולחן, קפה טרי.

אפשר למצוא אותי גם כאן:

הגעתם עד לפה... תודה ששתיתם איתי את הקפה הזה ☕❤️

Ciao!

—טניה

---