טניה רופמןסטודיו Velonova

קפה עם טניה #45

יום שישי ה-13, מכונת שחמט עם בן אדם בפנים, הדרך הארוכה של המילה swag, המלך של קאולון, ועוגיית מזל שהיא בכלל לא סינית 🥠

שלום חובבי הקפה! ☕

אני כותבת את השורות האלה ביום שישי. יום שישי ה-13.

שום דבר לא נפל עליי. אף חתול שחור לא חצה לי את הכביש.

אבל זה עשה אותי סקרנית (מה לא?). מי החליט שדווקא היום הזה מביא מזל רע? ולמה אנחנו ממשיכים להאמין בזה?

אז הגיליון הזה הפך לאוסף קטן של דברים שאנחנו מאמינים בהם בלי לבדוק. תאריך מקולל. מילה שכולם "יודעים" שהיא ראשי תיבות. ואיש שהאמין, במשך 51 שנה, שחצי עיר שייכת לו.

הנה מה שמתבשל בתפריט החודש:


אמונות טפלות: מי מפחד מיום שישי ה-13? 🐈‍⬛

↑ למעלה

החודש היה יום שישי ה-13.

והוא לא היה הראשון השנה. היה אחד בפברואר. היה אחד במרץ. נובמבר הוא השלישי, וזה המקסימום שיכול להיות בשנה אחת. השנה הבאה עם שלושה כאלה היא 2037.

רגע של עובדות לחנונים 🤓

הכלל פשוט: בכל חודש שמתחיל ביום ראשון יש יום שישי ה-13. בכל שנה יש לפחות אחד. והחלק שהכי אהבתי: ה-13 בחודש נופל על יום שישי יותר מאשר על כל יום אחר. 688 פעמים ב-400 שנה. היום חסר המזל הוא דווקא הנפוץ ביותר 😅

אז מאיפה הגיע הפחד?

בקצרה: הפחד מיום שישי ה-13 בן בערך 100 שנה. יום שישי נחשב חסר מזל, 13 נחשב חסר מזל, ורומן מ-1907 חיבר ביניהם.

התשובות המוכרות הן עתיקות ודרמטיות.

שלושה עשר אנשים בסעודה האחרונה.

אבירי מסדר הטמפלרים, שנעצרו ביום שישי, 13 באוקטובר 1307.

סיפורים יפים. אבל היסטוריונים לא מוצאים אף אחד שפחד מהשילוב הזה לפני המאה ה-19. יום שישי נחשב חסר מזל. המספר 13 נחשב חסר מזל. אף אחד לא חיבר ביניהם.

אחד הראשונים שמתועדים הוא המלחין רוסיני (1792-1868). הוא האמין שגם ימי שישי וגם המספר 13 מביאים מזל רע. הוא מת ביום שישי ה-13. בנובמבר. 1868.

ואז הגיעה שנת 1907, ורומן בשם Friday, the Thirteenth: ברוקר מוול סטריט מנצל את האמונה הטפלה כדי למוטט את הבורסה. הספר היה להיט. והתאריך כבר לא התאושש.

החלק האהוב עליי הוא האנשים שהחליטו להילחם בזה.

בשנות ה-80 של המאה ה-19, יוצא צבא מניו יורק בשם קפטן ויליאם פאולר הקים את מועדון השלושה עשר (The Thirteen Club). שלושה עשר אורחים ליד השולחן. ארוחת ערב ב-13 בחודש, בשעה 8:13 בערב. הם עברו מתחת לסולמות בדרך לכיסאות ושפכו מלח בכוונה. חמישה נשיאים אמריקאים לעתיד היו חברים במועדון.

זה לא ממש עזר. עד היום, בערך ב-85% מהבניינים הגבוהים עם מעליות של Otis אין כפתור לקומה ה-13.

וזה אפילו לא אותו יום בכל מקום. בספרד וביוון היום חסר המזל הוא יום שלישי ה-13. באיטליה זה יום שישי ה-17, כי את הספרות הרומיות XVII אפשר לסדר מחדש למילה VIXI, בלטינית "חייתי". במילים אחרות: החיים שלי נגמרו.

יש אפילו מילה לפחד הזה: paraskevidekatriaphobia. (נסו להגיד את זה לפני הקפה.)

ואני?

לא קרה לי כלום ביום שישי ה-13 הזה. באמת. כלום.

אבל כן ביליתי חלק נכבד מהיום בקריאה על כמה דברים ממש מוזרים שקרו בתאריך הזה. ואני לא בטוחה שכבר יצאתי ממחילת הארנב הזאת 🐇


AI: מכונת השחמט שעבדה על כל אירופה ♟️

↑ למעלה

AI, AI, AI.

שומעים את זה עכשיו בכל מקום. בכל ישיבה, בכל פרסומת, בכל אפליקציה. פתאום הכל "חכם".

אז בואו אקח אתכם אחורה, אל "המכונה החושבת" הראשונה שגרמה לכולם להגיד וואו.

Mechanical Turk היה "מכונת" שחמט שנבנתה ב-1770, ניצחה כמעט כל מי שישב מולה במשך 84 שנה, ובתוכה הסתתר שחקן שחמט אנושי.

1770. וינה.

איש בשם וולפגנג פון קמפלן מביא דבר מוזר לארמון של הקיסרית מריה תרזה.

ארגז עץ גדול. עליו לוח שחמט. מאחוריו יושבת דמות בגודל אדם, עם טורבן וגלימה.

הוא פותח את הדלתות. בפנים: גלגלים וגלגלי שיניים, כמו בשעון.

תחריט נחושת מ-1783 של הטורקי המכני: דמות עם טורבן יושבת מאחורי ארגז שחמט שדלתותיו פתוחות ורואים בו גלגלי שיניים
הטורקי עם הדלתות הפתוחות. תחריט נחושת, 1783. דרך Wikimedia Commons.

הוא סוגר את הדלתות. והמכונה מתחילה לשחק שחמט.

והיא מנצחת.

קראו לה הטורקי המכני (The Mechanical Turk).

במשך 84 שנה הציגו אותה כמכונה אמיתית, והיא ניצחה כמעט כל מי שישב מולה.

בנג'מין פרנקלין הפסיד לה.

גם נפוליאון. הוא ניסה לרמות, שלוש פעמים. בפעם השלישית המכונה העיפה את כל הכלים מהלוח 😂

אז איך זה עבד?

זה לא עבד.

היה בפנים בן אדם. אמן שחמט אמיתי, שישב על מושב נע, שיחק לאור נר ועקב אחרי הכלים בעזרת מגנטים. כשהדלתות נפתחו, הוא החליק לצד השני.

ב-1854 המכונה נשרפה. שלוש שנים אחר כך כל הסוד יצא החוצה.

והשם נשאר. ב-2005 Amazon פתחה שירות שבו אנשים אמיתיים עושים את המשימות הקטנות שמחשבים לא יודעים לעשות. קראו לו Mechanical Turk. ובמילים שלהם: "artificial artificial intelligence", בינה מלאכותית מלאכותית.

חלק מהקריירה שלי עבר בחברות GenAI. אז כשאני שומעת שמשהו הוא "AI", אני עדיין שואלת שאלה אחת קטנה:

מי יושב בתוך הארגז? 😉

ואתם? מה היה הדבר האחרון עם "AI" שבאמת גרם לכם להגיד וואו?


שפה: הדרך הארוכה של המילה Swag 🎒

↑ למעלה

זה התחיל ליד הקפה. (איפה עוד?)

הייתי ב-WeWork, דיברתי עם בחור שלא הכרתי, ושאלתי אותו מאיזו חברה הוא.

הוא אמר את השם. לא קלטתי.

אז שאלתי אם יש עליו swag. חולצה, מדבקה, משהו עם לוגו שאפשר לקרוא 😅

הוא הסתכל עליי ושאל: "את יודעת מאיפה המילה הזאת בכלל באה?"

לא ידעתי. וככה הכל התחיל.

אתם מכירים swag. החולצה בחינם. המדבקות על הלפטופ.

Swag.

וכולם "יודעים" מאיפה זה בא: Stuff We All Get (דברים שכולנו מקבלים).

הא? באמת? מממממ.... אוקיי

אגב, זה מומצא לגמרי.

ראשי התיבות הומצאו הרבה אחרי המילה.

המילה swag קיימת מהמאה ה-16, כשהיא אמרה להתנדנד או לצנוח. עם השנים היא הפכה לשלל, אחר כך לחפצים בחינם עם לוגו, ואחר כך לסגנון.

  • המאה ה-16. swag היה פועל: להתנדנד או לצנוח. מילון מ-1530 מסביר את זה עם בטן: "I swagge, as a fatte person's belly swaggeth".
  • בערך 1595. שייקספיר מוסיף סיומת. בחלום ליל קיץ, פאק שואל: "What hempen homespuns have we swaggering here?" ה-swagger הראשון שמתועד.
  • המאות ה-18 וה-19. הגנבים של לונדון מאמצים את המילה. Swag הופך לשלל ולשק שבו הוא מתנדנד, כמו השק של הפורץ מהסרטים המצוירים.
  • אוסטרליה. swag הוא שק השינה המגולגל של פועל נודד, והוא נקרא swagman. הוא הגיבור של "Waltzing Matilda", ההמנון הלא רשמי של אוסטרליה.
  • סוף המאה ה-20. השלל עובר לעולם העסקים: כל הדברים בחינם שסוחבים הביתה מכנס.
  • שנות ה-2000. ההיפ הופ מקצר חזרה ל-swag, וזה כבר איך שאתם נושאים את עצמכם. לג'יי זי היה את זה ב-2003, סולג'ה בוי הדליק את שלו ב-2008, ועד 2012 ג'סטין ביבר אמר את זה מספיק פעמים כדי לגמור את המילה 😂

בונוס: למהנדסים דווקא יש ראשי תיבות אמיתיים. SWAG הוא "Scientific Wild-Ass Guess", הערכה גסה כשלאף אחד עדיין אין מספרים אמיתיים.

רוצים לראות את ה-swag של הווייב בשיאו? הנה ג'סטין, 2012 😉


אמנות: המלך של קאולון 👑

↑ למעלה

את זה מצאתי ב-Google Arts & Culture. כן, שוב 😅

קיר וארון חשמל ברחוב בהונג קונג. שניהם מכוסים באותיות סיניות שחורות, מלמעלה עד למטה.

קוראים לזה Wong Tai Sin, Hong Kong, על שם השכונה.

האיש שכתב את זה היה צאנג צו-צ'וי (Tsang Tsou-choi). הוא למד שנתיים בבית ספר. בגיל 16 הגיע להונג קונג לעבוד.

יום אחד, כך מספרים, הוא מצא ניירות משפחתיים ישנים. היה כתוב בהם שקאולון, חלק גדול מהונג קונג, הייתה פעם שייכת למשפחה שלו. לפני שהבריטים לקחו אותה.

אף אחד לא מצא לזה הוכחה.

לא היה לו אכפת. ב-1956 הוא לקח מכחול ובקבוק דיו והתחיל לכתוב את זה על העיר. קירות. עמודי תאורה. ארונות חשמל.

השם שלו. אילן היוחסין שלו. והתואר שלו: המלך של קאולון.

הוא עשה את זה 51 שנה.

המשטרה עצרה אותו כמה פעמים. המשפחה שלו חשבה שהוא השתגע. הוא המשיך לכתוב.

ואז, ב-1997, הכתיבה שלו קיבלה תערוכה ראשונה בגלריה. ב-2003 היא הוצגה בביאנלה של ונציה.

הוא מת ב-2007, בגיל 85. הוא השאיר אלפי עבודות ברחובות. נשארו רק כמה.

קיר בטון של גשר רכבת בהונג קונג, מכוסה בשורות של קליגרפיה סינית שחורה של צאנג צו-צ'וי
אחת מהן: הכתיבה שלו על גשר הרכבת ברחוב Boundary במונג קוק. צילום - 姒姓賢寧, CC BY 4.0, דרך Wikimedia Commons

ועוד דבר אחד. וונג טאי סין נקראת על שם המקדש שלה, שאליו אנשים באים כדי שיקראו להם את העתיד.

שכונה שנבנתה סביב מזל, בגיליון שהתחיל ביום שישי ה-13 🍀


↑ למעלה

עדיין במזרח, אבל הפעם בצלחת 🥠

אני מדברת על העוגייה הקטנה שמגיעה בסוף הארוחה, בכל מסעדה סינית בכל סרט אמריקאי.

אז הנה הפתעה: עוגיית המזל היא לא סינית.

כנראה שהיא הגיעה מיפן.

בקיוטו אופים קרקר מאוד דומה כבר מהמאה ה-19. קוראים לו צוג'יאורה סנביי (tsujiura senbei). קצת יותר גדול, יותר כהה, עם שומשום ומיסו. הפתק הקטן יושב בקפל, לא בפנים.

מהגרים יפנים הביאו אותו לקליפורניה. בתחילת המאה ה-20, מקוטו הגיווארה הגיש אותו בגן התה היפני בסן פרנסיסקו.

(לוס אנג'לס טוענת שאצלה זה היה קודם. ב-1983 בית משפט בסן פרנסיסקו פסק בעניין. נחשו מי ניצח 😂)

אז איך היא הפכה לסינית?

הסבר אחד: מלחמת העולם השנייה.

יותר מ-100,000 אמריקאים ממוצא יפני נשלחו למחנות, וביניהם גם אופי העוגיות. אופים אמריקאים ממוצא סיני נכנסו במקומם. והעוגייה נשארה אצלם.

היום מייצרים בערך 3 מיליארד עוגיות מזל בשנה, ואת רובן אוכלים בארצות הברית.

ובסין? ב-1992 היצרנית הכי גדולה ניסתה למכור אותן שם. היא ויתרה. הן היו "אמריקאיות מדי".

החלק האהוב עליי: ב-2005, 110 אנשים זכו בלוטו האמריקאי Powerball באותה הגרלה, בערך 19 מיליון דולר ביחד. בלוטו היו בטוחים שמישהו רימה.

אף אחד לא רימה. כולם שיחקו על "מספרי המזל" מהפתק של עוגיית מזל 🥠

קרקר יפני, שמייצרים באמריקה, שכל העולם חושב שהוא סיני.

מה היה כתוב בעוגיית המזל האחרונה שלכם?


נשנושי מילים 🔡

↑ למעלה

Yuanfen (יואן-פן, 緣分) 🧵

סינית. החוט הבלתי נראה שמפגיש בין שני אנשים.

זה לא בדיוק מזל, ולא בדיוק גורל. Yuanfen הוא הסיבה שפגשתם את האדם הזה, במקום הזה, ביום הזה. חבר. אהבה. זר ליד מכונת הקפה.

יש פתגם ישן: צריך מאות גלגולי חיים רק כדי לחלוק עם מישהו שיט בסירה.

ולפעמים מקבלים את הפגישה בלי ההישארות. גם לזה יש ביטוי: 有緣無份. היה לכם את ה-yuan, אבל לא את ה-fen.

Yuanfen מצטרפת לאוסף: כל 29 נשנושי המילים, במקום אחד.


נובמבר בהיסטוריה 🌍

↑ למעלה
  • 10 בנובמבר 1969 - "רחוב סומסום" עולה לשידור בפעם הראשונה 🟡. ביג בירד, אוסקר ורחוב שבו כל ילד מוזמן.
  • 12 בנובמבר 1990 - טים ברנרס-לי מציע את ה-World Wide Web 🌐. מסמך קצר עם כותרת צנועה: "WorldWideWeb: Proposal for a HyperText Project".
  • 21 בנובמבר 1783 - בני האדם הראשונים טסים, מעל פריז 🎈. שני צרפתים עולים בכדור פורח ונשארים באוויר בערך 25 דקות.
  • 22 בנובמבר 1995 - "צעצוע של סיפור" יוצא לקולנוע 🤠. הסרט הראשון באורך מלא שנעשה כולו במחשב. עד האינסוף ומעבר לו.
  • 28 בנובמבר 1893 - נשים מצביעות בניו זילנד 🗳️. המדינה הראשונה בעולם שבה נשים מצביעות בבחירות ארציות.

המלצות 🍿

↑ למעלה

📚 ספר - Listen for the Lie של איימי טינטרה
לוסי נמצאה מכוסה בדם של החברה הכי טובה שלה, בלי שום זיכרון מאותו לילה. חמש שנים אחר כך, פודקאסטר פותח את התיק מחדש.

הכריכה של הספר Listen for the Lie מאת איימי טינטרה

🎧 ספר שמע - Greenlights של מתיו מקונוהיי
35 שנה של יומנים, בקריאה של האיש עצמו. תקשיבו, אל תקראו.

📺 סדרה - MobLand, עונה 2 (Paramount+)
טום הארדי מנקה אחרי משפחת פשע לונדונית. שוב גאי ריצ'י, אחרי The Gentlemen בגיליון #43. פרק הסיום ב-20 בנובמבר.

📺 סדרה - The Diplomat, עונה 4 (Netflix)
קרי ראסל חוזרת בתור השגרירה שטובה יותר במשברים מאשר במסיבות קוקטייל. שמונה פרקים, כולם כבר בחוץ.


לסיום ☕

↑ למעלה

זה היה גיליון #45.

נתראה בדצמבר. אותו שולחן, קפה טרי.

אפשר למצוא אותי גם כאן:

הגעתם עד לפה... תודה ששתיתם איתי את הקפה הזה ☕❤️

Ciao!

—טניה


אהבתם את הגיליון? קבלו את הבא ישירות למייל, פעם בחודש.

הרשמה